"זאת לא המשפחה שלי" - מתבגר במשפחה מורכבת

chanuka

נאווה (41) ובועז (38) נשואים שנתיים. שניהם היו נשואים בעבר. נאווה אם לבן מנישואיה הקודמים: רן, בן 15. בועז אב לשתי בנות מנישואיו הקודמים: יערה בת 11 ונעמה בת 6. לזוג יש גם תינוק משותף אורי, בן 7 חודשים.

 

בחנוכה הוזמנה המשפחה כולה להדלקת נר אצל אחותו של בועז. רן סרב ללכת ואמר: "לא רוצה לחגוג איתם, אין לי קשר אליהם. זאת לא המשפחה שלי!" נאווה ניסתה לשכנע אותו ואף הביעה את מורת רוחה מהחלטתו. בועז לא התערב. שניהם הרגישו פגועים, כעוסים וחסרי אונים מול ההתנגדות החזקה של רן. הם לא מבינים למה רן כל כך מתנגד ("הרי בבית המארחים יש צעירים בגילו"...) ואינם יודעים מה עליהם לעשות.

משפחה בה לפחות ילד אחד גדל וחי עם מבוגר שאיננו ההורה הביולוגי שלו, נקראת משפחה מורכבת (blended family). רן, שבמשך שנים היה בן יחיד, הפך בשנתיים האחרונות לאחד מארבעה ילדים. ייתכן והוא חווה אובדן של עולמו הקודם, אובדן מעמדו של המיוחד (עד לפני שנתיים חי עם אימא לבד בבית והיו להם הרגלי בילוי משותפים) ותחושת בדידות וחוסר שייכות. סביר להניח שלא קל לו להתחבר לילדים הנוספים במשפחה: בנות קטנות ותינוק הם לא בדיוק מסגרת התייחסות מתאימה לנער מתבגר. ייתכן כי מבחינתו "התוספת המשפחתית" הזו מהווה יותר הפסד מאשר רווח. בנוסף על כל אלה קרוב לוודאי שרן עובר תהליכי התרחקות ונפרדות כמו כל מתבגר במשפחה רגילה.

כניסתו של בועז לחייו, כמבוגר משמעותי, אף היא עשויה להיות מורכבת ומאתגרת מאוד. ייתכן ובן הזוג החדש של אימו, לא ממש אהוד על אביו הביולוגי. יתכן והדבר מכניס את רן לקונפליקט נאמנויות. "אם אקבל את בועז ואפילו אחבב אותו ואהנה מקיומו בחיי, אני בוגד באבא או מכעיס אותו. כדי להישאר נאמן לאבא, עליי לדחות את בועז". להצטרף לחגיגה המשפחתית בבית אחותו של בועז הוא "צעד אחד יותר מדי" בקבלת בועז ובקבלת הזוגיות החדשה של אימו. לכך איננו מסוגל. הוא מעדיף להימנע מכל פעילות משפחתית (גם עם אביו הביולוגי ומשפחתו החדשה) וכך לחוות הקלה בתחושת האשמה, המצוקה והסבל שמייצר הקונפליקט.

נאווה ובועז מרגישים מתוסכלים מחוסר שיתוף הפעולה של רן עם התכניות המשפחתיות. שניהם עלולים לפתח תחושה (אם יישנו מקרים כאלה) שרן מפריע למשפחה כולה להיות מאושרת ושמחה. הדבר עלול גם לגרום לחיכוכים בין נאווה לבועז ואף לקונפליקט נאמנויות שלהם. למי אני מחויב/ת יותר: לילדים? לבן/ת הזוג? לזוגיות? למשפחתיות? איך מיישבים את הסתירות?

חשוב לזכור:

בניית משפחה מורכבת אורכת שנים! במיוחד כאשר מעורבים ילדים בגיל ההתבגרות. יש להיות מאוד סבלניים בתהליך ולהכיר בקיומן של פנטזיות. המבוגרים מפנטזים על תיקון הפגמים שהיו במערכות הנישואין הקודמות. הם מקווים ליצור משפחה חדשה, גדולה ומאושרת. הילדים מפנטזים על כך שההורים שלהם יחזרו לחיות ביחד איתם באותו בית. או שלפחות יישאר על כנו המצב בו חיו רק עם ההורה הביולוגי במשפחה חד הורית.

אחריות המבוגרים לחפש את הפתרונות, תוך ידיעה שאין פתרון מושלם. צריך להתקיים דיאלוג פתוח בין המבוגרים לילדים. המבוגרים מזמינים את הילד לדבר על הקשיים שלו. חשוב להקשיב לילד ולגלות הבנה לקושי. מבלי להסביר, לתרץ או לדחות. הקשבה היא הניסיון לשים את עצמך במקום הילד. לברר אם הבנת אותו ולשאול על מה שלא מובן. הבנה והכרה מרגיעות. יש לדבר על המורכבות כמו גם על הנכונות להתמודד איתה. לא להיבהל מרגשות שליליים כמו כאב, עוינות, כעס, מתח. אלה רגשות טבעיים במצב זה. חשוב לברר מה יעזור לילד להרגיש יותר נוח ונעים.

חשוב מאוד שגם בני הזוג יקיימו דיאלוג פתוח. במקרה שלנו ייטיבו נאווה ובועז לעשות אם ישתפו אחד את השנייה בקושי שלהם סביב הסירוב של רן ויגלו הבנה ואמפטיה למקור הקושי. בועז עלול להרגיש דחוי על ידי רן. הוא עלול לחשוש שהקשר עם נאווה לא ישרוד את ההתנגדות והעוינות של רן. נאווה עלולה לחוש אשמה על כך שהיא "מעדיפה" ללכת עם בועז למשפחתו מאשר להישאר בבית עם רן הסרבן.

נאווה גם יכולה לומר לרן: "אני מבינה שאתה מרגיש לא שייך למשפחת בועז. זאת באמת איננה המשפחה הביולוגית שלך. זה בטח ייקח עוד זמן עד שכולנו נתרגל למורכבות המשפחתית החדשה. אנחנו מאוד רוצים שתצטרף אלינו, אך נכבד את רצונך."

וכמובן – לא לשכוח להביא לרן סופגניות ולביבות מהחגיגה...